מיתוס מדוּזאי
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיַּחֲלֹם הַיָּם
וַיִתְהַדֵּר בַּחֲלוֹמוֹ וַיִּתְנַשֵּׁא וַיִּתְעָלֶה
וַיִּגְאֶה לְאוֹר חִוְרוֹן פְּנֵי הַלְבָנָה
וַיִּסְתַעֵר סַהֲרוּרִי עַל הַחוֹף
וַיַּעַל הַשֶּׁמֶש עִם בֹּא הַשַּׁחַר
וַיֵעֹר הַיָּם מִשְׁנָתוֹ הַטְרוּפָה
וַיַּרְא כִּי טָרֹף טֹרְפוּ בְּנֵי מֵעָיו
וַיִּסֹב לְאָחוֹר לָסֶגֶת מִמּוֹרָא מַעֲשָׂיו
וְעַל מְלֵחַת הַחוֹל נוֹתְרוּ מֻטָּלִים מֵתֵינוּ
יפה מאוד, כמו כל הפוסטים שלך אהוד. בהם אפשר לגולת את עדינות-נפשך, הכבוד שאתה מעניק לטבע, למילים לתאר תמונה.
אהבתי.
תודה יעל על האבחנה הרגישה.